החלטה בתיק ת"א 6212-02-12

א.         הרקע לתובענה ובעלי הדין

1.         שורשיה של התביעה שבפני נטועים עמוק החל משנת 1995 בהליכים משפטיים שנקט הנתבע מס' 2 (להלן: "הבנק") באמצעות כונס נכסים שמונה על פי בקשתו לביצוע שטר חוב בתיק הוצל"פ 01-8331-63-1 (להלן בהתאמה: "תיק הוצל"פ הראשון" ו- "השטר") שנעשה על ידי התובעת 2 (להלן: "התובעת") לפקודת הבנק ונערב בערבות אוואל על ידי התובע מס' 1 (להלן: "התובע").

2.         עוד אטעים כי התובע והתובעת הם בני זוג החיים בנפרד זה מזה בשתי יחידות דיור שהינן למעשה דירת אחת, הידועה כחלקה 181/2 בגוש 6326 (להלן: "הדירה").

3.         בסופם של ההליכים שנקט הבנק נגד התובעים בתיק הוצל"פ 01-08331-63-1 (להלן: "בקשת הביצוע") נקבע על ידי כב' הרשמת גרוסמן (כתוארה אז) כי הדירה תימכר בכפוף לכך שלתובעים תוענק זכות לדיור חלוף מכוח הוראות סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: "החלטת גרוסמן").

4.         אין חולק כי הדירה נמכרה בזמנו לאדם בשם שטרצר (להלן: "שטרצר").

בשלב מאוחר יותר בוטל המכר האמור וזאת במסגרת הסדר גישור שניתן לו תוקף של פסק דין ב-ת"א 3586/06 בבית משפט השלום בראשון לציון ובגדרו הוחזרה לשטרצר התמורה ששילם כנגד דחיית תביעת שטרצר נגד הבנק והתובעת.

5.         בשלב מאוחר יותר הגיש הבנק ללשכת ההוצל"פ בקשה למימוש משכון על הדירה וזאת בתיק הוצל"פ 20-10728-02-6 אחר (להן: "בקשת המימוש").

6.         התובעת נקטה הליכים לביטול שטר המשכון ב-ת.א. 2643/05 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו אלא שתביעתה נדחתה, ובית המשפט מפי כב' השופט ישעיה קבע בפסק דינו מיום 23.7.09 כי המשכון תקף (להלן:  "פסה"ד ב-ת.א. 2463/05").

על כך אוסיף כי בפסק דין נוסף שניתן ביום 17.7.07 בבית המשפט המחוזי בתל אביב (בר"ע 1929/05) נקבע כי אין כל פסול בניהול ההליכים בבקשת המימוש.

7.         התובעת (והיא בלבד) הגישה לבית המשפט העליון ערעור על פסה"ד ב-2463/05.

8.         במהלך הדיון בערעור (ע"א 8348/09) ביום 4.7.10 העלה בית המשפט הצעה שכללה מתווה לפיו:

"הנכס יימכר והמערערת תהיה זכאית ל-1/3 מהסכום שיתקבל. ככל שרובצים חובות ארנונה על הנכס, חובות הנוגעים מטבע הדברים להחזקת הנכס, הרי שהם יחולו על המערערת. חובות אחרים כמו מס רכישה והיטלי השבחה, ינוכו מסכום המכירה לצד ג' ומהסכום שיתקבל, המערערת תהא זכאית ל-1/3. בית המשפט מיסב את תשומת לב המערערת, כי לכאורה, זה המקסימום שהיא יכולה לקבל ואף בהתעלם מישיבתה בנכס משך 15 שנה".

9.         בעקבות המלצת בית המשפט הגיעו בעלי הדין לידי הסכם פשרה לפיו:

"(1)      המתווה שהוצע על ידי כב' בית המשפט בישיבת מיום 4.7.10 מקובל על הצדדים...

  (2)      המערערת תעשה כמיטב יכולתה להקטין את החבויות במסים השונים המוטלים על הנכס ומכירתו...

  (3)      הנכס יפונה על ידי המערערת ובני ביתה מכל אדם וחפץ ביום 5.1.12. באותו מעמד יימסרו לכונס הנכסים מטעם הבנק מפתחות הנכס והחזקה הפורמלית בו.

  (4)      ...

  (5)      דבר מכירת הנכס תפורסם סמוך לאחר פינויו על ידי המערערת ובני משפחתה.

  (6)      זכויות המערערת כחייבת בהוצאה לפועל בהליך מכירת הנכס, לא ייפגעו, והיא תהיה זכאית לקבל באמצעות בא כוחה מידע מלא על הליכי ההתמחרות ולממש זכותה לפי סעיף 13 לחוק המשכון.